נוסטלגיה תפסה מרכיב מרכזי בקיום האנוש, אך מדי כמה דורות משנה הנוסטלגיה את פניה וממרכזת את עצמה בחיינו בצורה אחרת.
בראשית ימי קדם. עת לא היה קיים קרוא וכתוב. עת ערך הנייר היה יקר מחיי היום יום שלך האנשים עיגנה את עצמה הנוסטלגיה בחיינו על ידי קיבוע חגים, טקסים, מנהגים.
בכל שנה על ידי לעיסת ( לא כל כך לעיסה אלא כתישה ) המצה אנו למעשה נזכרים בערגה באיך אבותינו לא היו מתוכננים היטב מבחינת הזמנים.
לו אני הייתי מוריש לצאצאים שלי " נוסטלגיה " בצורת מאכל על כל משהו שעשיתי בדקה ה-91 הם ממזמן היו מתים מעודף כולסטרול ( יש כולסטרול במצה ?).
למזלנו עם הזמן הוזל ערכו של הנייר והנוסטלגיה התמלאה על גבי יערות גשם שלמים.
מדי פעם היו היוונים , הרומאים, הברברים, הערבים שורפים את אותם דפי נוסטלגיה וכך לא הציפה אותנו הנוסטלגיה.
גם אני כמו כל אדם צברתי לעצמי נוסטלגיה.
המחברות הראשונות, המחברות האחרונות.
מדבקות חבורת הזבל.
גזרי עיתונים עם מאמרים ודעות.
תמונות מחזור למינם.
מחברות החשבון של דורון עמר - אחד המוחות המבריקים.
מעקב על רשימת המדריכים בסניף עם הערה לגבי ב ואופן ההשתלבות שלו.
מעקב על רשימת החיילים שלי עם הערה על החייל ח בראיון הראשון איתו לגבי יכולת ההשתלבות שלו.
מכתבים מכל התקופות- מכתבי אהבה ( נדירים ), החלפת דיעות ( הרבה ).
קלטות מתקופת הישיבה.
קלטות מתקופת התיכון - ביניהם קלטת על גבי כרום מובחר של G&R כולל צילום שחור לבן של העטיפה המקורית.
חולצת G&R שיצרתי בעצמי.
ועוד עוד דברים.
אותה נוסטלגיה נערמה לה בכל מיני מקומות ובעיקר מעל הארון בבית ההורים. בכל שנה עת הגיע פסח ננגסה עוד פיסה בנוסטלגיה וחלקה מצאה את עצמה לפחים.
אבל, עדיין נשארה לה כמות כבדה מאוד ( תשאלו את הארון ).השנה האומץ גדל ו30 ק"ג של נוסטלגיה מצאו את עצמם בדרך לחיריה הבאר - שבעית, אבל עדיין נשארה כמות מכובדת, כאשר את עיקר המשקל והנפח תפסו החומרים ( המיוחדים ) של האוניברסיטה, חומרים שקשה להשיג ( סיכומים רגילים מצאו את עצמם בפח מיד אחרי המבחן ) כמו שחזורי ופתרונות מבחנים, אוסף הקלטות ועוד כל מיני שטויות.
ואז....
הבריקה המחשבה.
פעם נוסטלגיה נמדדה בטקסים.
לאחר מכן היא נמדדה במשקל. ק"ג של ניירות.
אבל, היום ניתן למדוד ולשמר נוסטלגיות במגות,גיגות וטרות.
אז למה לא לקחת נוסטלגיה "ניירית" ולהמיר אותה לנוסטלגיה דיגיטאלית.
וככה 20 ק"ג של נייר וקלטות מצאו את עצמם כשווי ערך ל-1 גיגה.
ככה בשנה הבאה במקום לשבור את הגב בלנקות ולהשליך את הנוסטלגיה לפח. כל מה שאצטרך זה לשחוק את האצבעות בלחיצה על DELETE.
היעד לשנה הבאה לרדת ל700 מגה של נוסטלגיה. אז שלום לכם תמונות פייסבוק משנים 2000-2001. שלא תגידו שלא הוזהרתן.
בראשית ימי קדם. עת לא היה קיים קרוא וכתוב. עת ערך הנייר היה יקר מחיי היום יום שלך האנשים עיגנה את עצמה הנוסטלגיה בחיינו על ידי קיבוע חגים, טקסים, מנהגים.
בכל שנה על ידי לעיסת ( לא כל כך לעיסה אלא כתישה ) המצה אנו למעשה נזכרים בערגה באיך אבותינו לא היו מתוכננים היטב מבחינת הזמנים.
לו אני הייתי מוריש לצאצאים שלי " נוסטלגיה " בצורת מאכל על כל משהו שעשיתי בדקה ה-91 הם ממזמן היו מתים מעודף כולסטרול ( יש כולסטרול במצה ?).
למזלנו עם הזמן הוזל ערכו של הנייר והנוסטלגיה התמלאה על גבי יערות גשם שלמים.
מדי פעם היו היוונים , הרומאים, הברברים, הערבים שורפים את אותם דפי נוסטלגיה וכך לא הציפה אותנו הנוסטלגיה.
גם אני כמו כל אדם צברתי לעצמי נוסטלגיה.
המחברות הראשונות, המחברות האחרונות.
מדבקות חבורת הזבל.
גזרי עיתונים עם מאמרים ודעות.
תמונות מחזור למינם.
מחברות החשבון של דורון עמר - אחד המוחות המבריקים.
מעקב על רשימת המדריכים בסניף עם הערה לגבי ב ואופן ההשתלבות שלו.
מעקב על רשימת החיילים שלי עם הערה על החייל ח בראיון הראשון איתו לגבי יכולת ההשתלבות שלו.
מכתבים מכל התקופות- מכתבי אהבה ( נדירים ), החלפת דיעות ( הרבה ).
קלטות מתקופת הישיבה.
קלטות מתקופת התיכון - ביניהם קלטת על גבי כרום מובחר של G&R כולל צילום שחור לבן של העטיפה המקורית.
חולצת G&R שיצרתי בעצמי.
ועוד עוד דברים.
אותה נוסטלגיה נערמה לה בכל מיני מקומות ובעיקר מעל הארון בבית ההורים. בכל שנה עת הגיע פסח ננגסה עוד פיסה בנוסטלגיה וחלקה מצאה את עצמה לפחים.
אבל, עדיין נשארה לה כמות כבדה מאוד ( תשאלו את הארון ).השנה האומץ גדל ו30 ק"ג של נוסטלגיה מצאו את עצמם בדרך לחיריה הבאר - שבעית, אבל עדיין נשארה כמות מכובדת, כאשר את עיקר המשקל והנפח תפסו החומרים ( המיוחדים ) של האוניברסיטה, חומרים שקשה להשיג ( סיכומים רגילים מצאו את עצמם בפח מיד אחרי המבחן ) כמו שחזורי ופתרונות מבחנים, אוסף הקלטות ועוד כל מיני שטויות.
ואז....
הבריקה המחשבה.
פעם נוסטלגיה נמדדה בטקסים.
לאחר מכן היא נמדדה במשקל. ק"ג של ניירות.
אבל, היום ניתן למדוד ולשמר נוסטלגיות במגות,גיגות וטרות.
אז למה לא לקחת נוסטלגיה "ניירית" ולהמיר אותה לנוסטלגיה דיגיטאלית.
וככה 20 ק"ג של נייר וקלטות מצאו את עצמם כשווי ערך ל-1 גיגה.
ככה בשנה הבאה במקום לשבור את הגב בלנקות ולהשליך את הנוסטלגיה לפח. כל מה שאצטרך זה לשחוק את האצבעות בלחיצה על DELETE.
היעד לשנה הבאה לרדת ל700 מגה של נוסטלגיה. אז שלום לכם תמונות פייסבוק משנים 2000-2001. שלא תגידו שלא הוזהרתן.
למה למחוק, למה? נוסטלגיה אולי שוברת לנו את הגב, אבל היא גורמת לנו לחייך
השבמחק