יללא טסים

1.9
מתקבל מייל ממשאבי אנוש ששמחים להודיע כי ימי החופש שלא נוצלו השנה יומרו לכסף.
מעולם לא הייתי בחופשה ארוכה. אני מאוד אוהב טיולים , אבל זרם המוצילריות מעולם לא זרם בעורקיי. דווקא המייל הזה הוא סימן לשינוי כיוון. ימי החופש של החגים מתקרבים ובתוספת ימי החופש שצברתי אפשר לארגן חופשה יפה.

6.9
יללא צריך לחפש יעד או שותפים. איך בכלל מחפשים יעד? יש כאלה שיושבים על מפות, אתרים, תמונות ועושים מחקר.  אין לי סבלנות לזה. היעד פחות חשוב וכנראה יקבע לפי שותף.
ההיענות מטורפת. פייסבוק מבקשים ממני להוריד את המודעה כי השרתים קורסים.
תוך יום קיבלתי פניה - אחת.
אין ברירה צריך לנסות לרתום את היחידה בעולם שמסוגלת לסבול אותי - ההצעה עוברת לאורלי.
הבחורה משום מה מתעקשת להיפגש לדון בפרטים. מעולם לא הייתי איש של פרטים או דיונים.
מה כבר רע בווטסאפ?!
כמה ווטסאפים והעסק מתחיל להמריא ואז מתחסל.

9.9
הפתעה יש אוקי סופי מאורלי, אבל עכשיו צריך לבחור יעד.
כל אחד הולך למשימת גישוש, שהוא לא מתכוון להשקיע בה, כדי לבחור יעד.
בסופו של דבר הפור נופל על פרו.
למה? כי ככה אמרו. היינו עצלנים מכדי לעשות עבודת מחקר ולהבין מזה, איפה זה , כמה זה ומה עושים שם?
עכשיו צריך לקנות כרטיסי טיסה. היעד הוא ב-19 לחודש. שישי לפני ראש השנה. ככה שצריך להזדרז.
אני משקיע במחקר על אפליקציות לטיסה ( חיפוש גוגל וסימון הלינק הראשון ) ומעביר את המשימה למצוא טיסה לאורלי.

11.9
במשך יומיים אנחנו מנסים לתפוס אחד את השני בטלפון ולסגור טיסות, אבל העסק לא מתקדם לשום כיוון מלבד סתם לחץ. יש לנו אותו תאריך יציאה אבל תאריך חזרה שונה. מה שמקשה על החיפוש. אין ברירה צריכים לשבת על זה ביותר רצינות וקובעים שיחת טלפון ללילה. אחרי שעה בטלפון כמעט מתייאשים . לא מצליחים להסתנכרן.

12.9
אין ברירה. כנראה צריך להיפגש וממש לשבת על זה. נפגשים ומחפשים טיסה. מסתבר שהעובדה ששנינו חוזרים בטיסות שונות היא לא פשוטה. מכיוון שחייבים לקנות לכל אחד כרטיס שונה. היות וזאת תקופת עומס בטיסות יציאה מהארץ ובמיוחד בשישי לפני ראש השנה, אז ברגע שנכנסים להזמין כרטיס אחד הכרטיס השני מזנק בטרוף. אחרי שעה עבודה נמצאת הטיסה המתאימה. 
זהו! יש טיסה. עכשיו אפשר להירגע. הפור נפל על ה-19.9

14.9
אני טס ליוון לשלושה ימים. אינטרנט יהיה בעייתי שם. לא יהיה לי זמן למחקרים על פרו. גם אורלי עסוקה בעבודה ככה שכנראה שאף אחד מאיתנו לא יכין כלום.


18.9
מסתבר שצריך חיסונים שלא קיימים בקופת חולים. אני מפעיל לחץ על מרפאת המטיילים לקבל אותי לחיסונים והולך להתחסן. מסתבר שאי אפשר להספיק את כל החיסונים. אין ברירה - עם כל הפיתוי שיש בעניין צריך להימנע מכל מיני מחלות אקזוטיות.
מנסים לסגור כל קצה בעבודה.
הגיע הזמן להיות קצת מתוכננים אז שולח מייל להוסטל בלימה ומודיע שאנחנו מגיעים ב-20 לחודש ונשמח אם יוכל לשלוח הסעה. הנה צפויה לנו נחיתה רכה. 

19.9
1 בלילה מתחילים אריזה. אורזים את הכל לשקית זבל. את התיק אורלי גייסה והוא יפגוש אותי בשדה תעופה.
3 לפנות בוקר יוצאים לשדה. מסתבר ששקית הזבל שארזתי גדולה מדי בשביל התיק. מבצעים כל מיני דחיסות ורצים לטיסה. אנחנו כבר באיחור.
פרו הנה אנחנו באים. 

19.9
למרבה ההפתעה זה התאריך שבו אנחנו מגיעים. מרוב לחץ שכחתי לקחת בחשבון את הפרשי השעות וככה למרות אורך הטיסה אנחנו באותו תאריך בו יצאנו מישראל.
שמונה בערב אנחנו בשדה תעופה מנסים להשיג את ההוסטל ולראות אולי בכל זאת יש מקום.
אחרי חצי שעה של המתנה התשובה היא - אין מקום להיום.
צריך לחפש מקום אחר.
למזלנו ההוסטל הישראלי השני בלימה זמין בפייסבוק ואנחנו יוצאים לדרך. כעבור ארבעים דקות אנחנו שם. מסתבר שלימה היא עיר של 10 מיליון תושבים ועיר ענקית. לא הייתי מוכן לזה. לעוד הרבה דברים בטיול אני לא אהיה מוכן.
אנחנו מגיעים להוסטל ושם נופל האסימון על ההבדל בין תאוריה למציאות.
בתאוריה מקום אקזוטי ביבשת אקזוטית נשמע אקזוטי. במציאות לרוב המקומות האלה הן מצע לפטריות במקלחת. כבר הבאתי את הפטריות שלי מהבית ואין לי צורך בנוספות.
מוותר על מקלחת ועל כל מגע בלתי מחייב עם מה שקיים בחדר.
בגועל עוטפים את המיטה בסדין ומנסים לתפוס כמה שעות שינה אחרי הדרך הארוכה.

20.9
מנסים לעשות את המחקר לימים הקרובים. מתחקרים את באי ההוסטל לאן לנסוע , איך כמה ולמה. היעד הוא הווארז והאפרוריות של לימה משדרת לנו שצריך להסתלק מלימה כמה שיותר מהר.
אנחנו סוגרים אוטובוס לילה להאוורז. מדובר בשמונה שעות נסיעה שיעבירו לנו את הלילה. עכשיו נשאר לפענח איך מעבירים את היום בלימה.
ההמלצות הן השוק , הכיכר המרכזית ומופע המזרקות.
אנחנו יוצאים לתור את העיר.
אחרי כמה זמן שוטטות בעיר הגיע הזמן לאכול. מסתבר או יותר נכון כצפוי עבורי זאת לא משימה פשוטה. אמנם לימה בפי רבים נחשבת לעיר שיש לה המון מה להציע מבחינה קולינארית, אבל אני עם חוש הטעם המצומצם שלי בבעיה. אין ברירה חוזרים להוסטל לטעם המוכר של אורז וסלט ( אני עוד אתגעגע לזה ).
העיר עצמה לא עשתה עלינו רושם טוב. היא צפופה. עניה. מאוד מזוהמת. אנחנו מחכים למופע מזרקות בערב.
הערב הגיע ואנחנו הולכים למופע המזרקות. העיר יודעת כמה קל לרצות אותי. אני לגמרי זונה של סוכר. מיד בפתיחה מחכה מוכרת שמציעה ״ שערות סבתא ״. זהו אני מאושר ומאוהב.

מופע המזרקות הוא מרשים ביותר ומערב כמה מזרקות עם אפקטים של הולוגרמות.



מיד בתום המופע אנחנו רצים לתפוס את האוטובוס לווארז. ווארז הנה אנחנו באים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה