רמטכלית

מהיום בו הכירו את ג' היה ברור לכולם , כי יבוא יום וג' תהיה הרמטכלית הראשונה במדינת ישראל. אילן היה היחידי שפקפק וטען שנשים לא יכולות להיות רמטכליות כי יש להם נאמנות לצד הערבי, אבל כולם ידעו שהוא אמר את זה כי אחותו אילנית ברחה עם ערבי.

לג' היה קול מחוספס קשוח , שזאת הייתה ההוכחה הכי טובה שאפילו אלוהים ייעד אותה להיות רמטכלית. אימא של חנן אמרה שזה בגלל הסרטן. אני חושב שזאת הוכחה שאפילו אלוהים ראה בה רמטכלית, כי אלוהים הוא לא אידיוט לתת לחייל זוטר לשמור על סרטן.

לא תמיד הכרנו את ג' ולא תמיד חשבנו שנשים יכולות להיות רמטכליות. אנחנו בכלל חשבנו שנשים צריכות לגדל בובות ולא להילחם. אפילו לריקי השמנה ,שהצליחה לנצח את יוני בהורדות ידיים ,לא הרשנו להילחם איתנו. בני היה היחידי שחשב שצריך לתת לנשים לרכב על טנק, אבל זה היה בגלל שאימא שלו הייתה שוטרת וכל הזמן צעקה על אבא שלו שיעלה את הזבל לבית.

הכול השתנה ביום שג' הגיעה לשכונה. אני הייתי "העומד", בשעה שחנתה משאית בחניה של השכונה, אבל בחיי שלא הצצתי למרות שהמשאית עשתה חרקה די מפחידה, כזאת שאפילו אימא של יוני שאף פעם לא צועקת צעקה מילים כאלו שמצריכות אותך לשים פלפל חריף בפה למשך 5 דקות רצופות.

קצת אחרי החרקה של המשאית הרגשתי נגיעות בכתף. צעקתי לדני המניאק שלא הצצתי ואין מצב שאני סופר מהתחלה . בטח לא אחרי שהמניאקים האלה אמרו לי לספור עד 500 בגלל שפעם קודמת הצצתי לפני הזמן.

אבל זה לא היה דני.

זאת הייתה – ג' . ככה היא הציגה את עצמה. קוראים לי ג' ואני רוצה לפגוש את המפקד האחראי פה.

אמרתי לה שאין לנו מפקד ואולי היא מתכוונת לדני שהוא באמת חראי. היא הסתכלה עלי די כועסת ואני ביקשתי סליחה שקראתי לדני חראי ושבדרך כלל אני לא מדבר בדיבור כזה נגוע. אימא שלי אומרת שהכול בגלל ציון הפושטק, אבל אנחנו לא חברים יותר, אז אולי זה יעבור לי.

עכשיו ג' הייתה ממש כועסת ואמרה שאני מבזבז לה את הזמן ושהולכת לפרוץ מלחמה ואין לנו זמן לסיפורי ציון שלי. היא צעקה עלי שאגיד לכולם להיות בדשא עוד חמש דקות.

אחרי חמש דקות היינו כולנו בדשא חוץ מיוני שתמיד מתחכם ויוצא מהמחבוא שלו רק שיש חושך.

ג' הודיעה לכולם שהולכת להיות מלחמה ושחייבים להציל את המדינה, אז שנשכח מהמשחקים הדביליים האלה כי המדינה צריכה שנציל אותה ואנחנו חייבים לה את זה.

ממחר אנחנו מתכנסים בדשא כל יום בשעה חמש כדי להתאמן למלחמה.

רמי הצביע בשקט וג' צעקה עליו שאסור להפריע למפקדת ורק אם יש לו משהו ממש חשוב שיגיד. רמי די גמגם שמחר צריכים לחגוג לו יום הולדת ואימא שלו הזמינה את כל הילדים אז אם אפשר לדחות את המלחמה ביום. ג' צעקה עליו אם הוא הזמין את המדינה ליום הולדת שלו? רמי ניסה לענות שלא הוא אחראי על ההזמנות ואימא שלו לא מרשה לו להזמין אנשים שהוא לא מכיר, אבל ג' מיד קטעה אותו ואמרה לו שאין בעיה אנחנו נחגוג לו יום הולדת רק שמישהו מאיתנו צריך להגיד למדינה שמבחינתה אין יותר ימי הולדת כי כולנו היינו עסוקים ביום הולדת של רמי במקום להגן עליה.

רמי פרץ מיד בבכי מנוזל והודיע שהוא לא התכוון לפגוע במדינה ומבחינתו אפילו שתיקח את כל המתנות יום הולדת שלו, אפילו את האוטו שמטפס על הקירות שהביא לו הדוד מאמריקה. כולם הנהנו אחריו והסכימו כי בשביל המדינה צריך לוותר על ימי ההולדת, אם כי יהיה נחמד מצידה אם תוכל להשאיר להם את האוטו שמטפס על הקירות.

עיקום קל הופיע בשפתיים של ג' . זאת הפעם היחידה שראינו אותה ספק מחייכת. אמא של דני אמרה שבגלל שהסרטן נשך אותה בפנים ג' לא יכולה לחייך, אבל אנחנו כולנו ידענו שזה בגלל שאסור לרמטכ"לית לחייך. בטח כשהולכת לפרוץ מלחמה.

למחרת, חוץ מיוני שנשאר עדיין במחבוא כולם התייצבו על הדשא.

ג' הודיעה שהמדינה בסכנה ואחרי כל מה שהמדינה עשתה בשבילנו הגיעה הזמן שאנחנו נעשה בשבילה. לי המדינה לא הביאה כלום ליום הולדת. היא אפילו לא שלחה גלוית ברכה, אבל אני בטוח שאם היא הייתה קצת פחות עסוקה היא הייתה באה. יכול להיות שהיא מאוד רצתה לבוא, אבל אולי היא פחדה מאבא שכועס עליה ואפילו קרא לה חרא כי היא ריססה את אח שלו בספרי של הג'וקים ועכשיו הוא חושב שהוא ג'וק.

בכל מקרה אני יודע מה זה ששונאים אותך ועושים עלייך חרם. שנה שעברה דני המניאק ארגן עלי חרם כי לקחתי ממנו מחק שלא שייך לי וסירבתי להחזיר. אני ביקשתי סליחה אחרי יום כי נמאס לי לשחק עם גוגו הדובי העיוור שלי, אבל אבא אמר שלמדינה אסור להתנצל כי אז יזרקו אותה לים ועכשיו ממש קר בים ולא רציתי שהמדינה תצטנן , אז צעקתי יחד עם כל הילדים- כן המפקדת!

ג' אמרה שמכיוון שלא צעקנו מספיק חזק נראה שאנחנו מערערים על המנהיגות שלה ואם היא לוקחת אותנו להילחם על המדינה היא חייבת לדעת שנלך אחריה באש ובמיים, אז מחר היא תבדוק אותנו אם אנחנו מוכנים.

למחרת הלכנו למגרש גרוטאות שם הדלקנו מדורה וג' אמרה שכדי להוכיח שאנחנו הולכים אחריה באש ובמים אנחנו חייבים לעבור דרך האש.

בגלל ששחר היה כבר שחור חשבנו שהכי טוב שהוא יעבור ראשון, ככה האש תחשוב שאנחנו משלה.

שחר קפץ למדורה והאש מיד קפצה עליו. חיכינו שהאש קצת תתקרר ומשכנו אותו משם. יוני שכל הזמן התחבא מאחורי הסככה של עזריה רץ מיד מהמחבוא והתחיל לבכות. ג' סטרה לו ואמרה לו שללוחמים אסור לבכות,כי אז הם הופכים את המדינה שלהם לבכיינית וחלשה וכל הערבים ימשכו לה בצמות בגלל זה.

בערב הלכנו לספר לאימא של שחר. היינו בטוחים שהיא תכעס , אבל בפנים מאוד עצובות היא אמרה לנו שצריך להקריב בשביל המדינה הזאת והיא מקווה שהקורבן לא יהיה לשווא. לא כל כך הבנו אותה. לא היה לנו ברור מזה קורבן ולמה המדינה רוצה קורבנות? מה רע לה באוטו עם השלט שמטפס על הקירות שהיא קיבלה מרמי?

המורה אמרה לנו שכדאי לנו לשבת ולדבר עליו בימים הקרובים כדי שלא יגדלו לנו כל מיני שדים כאלה בראש שיגרמו לנו בהתחלה לא לאהוב סרטים שיש בהם ורוד וברידג'ט ג'ונס ואחר כך יגרמו לנו להיות דפוקים כמו כל הגברים במדינה הזאת שלא יודעים להעריך בחורה רגישה כמוה. היא גם אמרה שרק אצלנו במזרח התיכון הצבא מגדל כאלה גברים דפוקים ובאירופה אם היה נשרף מישהו הם מיד היו בוכים. שרה מיד ברחה מהכיתה והמנהלת הסבירה לנו אחר כך שזה בגלל שהמשפחה שלה נשרפה באירופה וגם שם אף אחד לא בכה. לא הבנו למה אירופה הייתה צריכה לשרוף אנשים? למה היא לא יכלה להסתפק באוטו שמטפס על הקירות? ואולי בגלל שלא היה לה דוד מאמריקה שיביא לה דברים כאלה היא השתגעה ועשתה שטויות? אז החלטנו שאולי זה רעיון טוב בכל זאת לתת למדינה את האוטו של רמי, העיקר שלא תשרוף עוד אנשים.

בערב נפגשנו כולם על הדשא חוץ משחר שכבר היה לו דשא משלו. ג' אמרה לנו שרגישות זה מותרות שיש רק להומואים מפונקים שגרים בתל אביב, אף אחד מאיתנו לא רצה לעבור לתל אביב, אז ויתרנו על הרגישות.

ג' אמרה ששני עיניים זה מסוכן , כי ככה אתה יכול לפזול למדינות אחרות והמדינה חייבת שיתרכזו רק בה. זה היה נשמע די הגיוני ובין כה לא עשינו שום דבר עם העין השנייה, אז ויתרנו עליה.

מדי ערב נפגשנו ומדי ערב ויתרנו על משהו אחר בשביל המדינה, גם היא הייתה עושה בשבילנו אותו דבר ואולי היא אפילו תחזיר לנו את האוטו שמטפס על קירות.

ג'  אמרה שבסוף החודש המדינה תחליט אם היא סומכת עלינו שנגן עליה ושלא כל אחד יכול להגן על המדינה.

בסוף החודש התאספנו כולנו למבחן הגורלי. כל הלילה לא ישנתי ואפילו שמתי את היד בנר נשמה ,שאימא תמיד מחזיקה ,כדי להיות מוכן ללכת באש.

בערב התאספנו במגרש של עזריה. ג' הודיעה שהגיע הזמן שנוכיח את האהבה למדינה ובשביל זה אנחנו צריכים לתת לה נשיקה.

התחלנו כולנו להתלחש. פתאום ג' הפכה מול עינינו לגליה, ילדה ג'ינג'ית עם נמשים וצמות.

דני היה הראשון שצעק – כוס אמו המדינה הזאת, יש גבול למה שאפשר לתת!

בגדים מוזרים

בגדים מוזרים ואם להיות יותר ספציפיים בגדי היפים מוזרים הייתה התכונה הבולטת שלו אם בכלל חוקי הוא לאפיין דבר כזה כתכונה. אבל כיוון שקשר בין הסיפור לחוק אינו קיים , אז נראה לי שנוכל להרשות לעצמנו לא להיות קטנוניים (אף על פי שזאת אכן קשורה ) .

בגדים מוזרים

לא היה לו צורך לישי בפורים על מנת לעטות על עצמו בגדים בנאליים.

מאז שנהיה הוא שליט לארון הבגדים שלו קיבץ הוא מגוון בגדים , שרק בפיו ובפי אנשים שלא מין הישוב כונו - בגדים.

אך לא אדם כמו ישי ייכנע לבושה. ישי לא נולד עיוור לבושה. שנים של התעמרויות זיקקו בו אט אט את רגש הבושה הבסיסי עד שהפך הוא עיוור לבושה. שנים של התעמרויות מצד בריונים הובילו את היקום לחמול על ישי ולחסר ממנו  את היכולת לזהות את אותם מבטים חודרניים ושיפוטיים אשר עטו עליהם בני האדם במגעם עם אדם או תופעה אשר עוררה בהם אי נוחות.

אדם הקם ובוחר לו לנהוג לו שלא בנוהג הישוב, סיבה עמוקה נמצאת עימו.

אצל בעלת החזה המובלט זהו פיצוי על דימוי גוף נמוך, אצל ליצן המשרד זהו פיצוי על משקל, אצל המנהיג הקולני זהו פיצוי על גובה ואצל בעל האופנוע המושקע אין צורך להסביר.

אז מה גרם לו לישי שיבחר לו בבגדים מוזרים כדבר אשר מבדל אותו מהישוב?

אינני מחובבי הגישה הפרוידיאנית, מעולם לא האמנתי בפרויד  או בווינה או ברעיון המופרך של לקחת עגל לעטוף אותו בפירורים ולכנות אותו בשם הגרוע שניצל וינאי. עגל מוטב לו שיוגש כעגל ולא מוסתר על ידי פירורים שאינם מאותו זן שלו. ואם כך מוטב לו לעגל, כך מוטב לה לכל סיבה ומסובב בעולם להיות מוגשת גלויה ופשוטה על הצלחת ולא עטופה בתסבוכים אימהיים או אבהיים כל שהם.

ואכן ישי הגיש את התשובה "ישר בפנים " – אף.

היו לו לישי אף כל כך מפואר עד כדי כך שהיה ניתן להכין ממנו אפים לאומה בינונית ועוד היה נשאר חומר ליצור את מערות תמנע.

ועם אף כזה מפואר מה הפלא שאתה שמח להעביר את המשקל מפנייך לבגדיך.

אבל , מתחילים אנו מהאמצע והלוא התחלה ראוי לה שתכתב מהתחלה. ועל אף (ללא קשר לאפו של ישי) שסיפור זה אינו בנוי על כללי הראוי ואפילו חי לו בשולי “הראוי “ אף על פי כן מוטב לנו שדבר אחד אכן יחיה לו במסגרת “הראוי “ ועל כך סליחתכם.

התחלה וסוף

חכם סיני אמר כי זוגיות טובה היא זוגיות יחידה. אחד עושה והשני הוא תפאורה.

אני לא מומחה גדול בסינים או בזוגיות, אבל בקטע הזה אני עם הסינים. זוגיות זה מקום צפוף מדי בשביל שניים, בטח כשאחד מהם הוא ישי.

רינת אמנם לא הייתה סינית, אבל חמש דקות של הכרות עם ישי גרמו לה להפנים את החכמה . אם חפצה נפשה בזוגיות עם ישי ,אזי מטוב לה כי תתרגל  לשמש כתפאורה.

אך אנא מכם רבותיי הסירו לכם כל חמלה מאותה בחורה, שאפילו השטן בכבודו ובעצמו היה מחשב את שעותיו ביקום לפי הזמן בו ישנה.

רינת הייתה בחורה חכמה מגדר הרגיל ומגיל קט ידעה היא את מה שיודעת כל אישה ביקום. לפעמים נדרש הפסד  בקרב כדי לנצח במערכה. ומה הם הפסדים בקרבות תמורת ניצחון במערכה,אז היא שתקה ופינתה את הבמה לשחקן יחיד ושימשה כתפאורה מוצלחת.
ויהי ערב ויהי בוקר ובבוקר עת המערכה הגיעה.

בבוקר של יום רגיל שחל לו בשבוע רגיל, הקניטה רינת את ישי על מנהגו לצבור בארון כמויות עצומות של בגדים משונים .ישי התעקש שכל הבגדים כולם הינם בגדי יום יום וכולם בשימוש. רינת ידעה להיטיב ולבחור את פיסת הבד האדום שתצית את הקרב וכמטדור מיומן שלפה לה רינת חולצת  " שנות השישים " ממחשכי הארון חולצה קמוטה ,מעוטרת בסמל פיס, בלויה ובעיקר קטנה.

מתי פעם אחרונה לבשת את הסמרטוט הזה הקטינה רינת?!

עיניו של ישי הבריקו למראה הבד האדום שהונח מולו. לא, הוא לא יודה על האמת.

היום! ענה.ומיד עטה עליו את החולצה,מכנס קורדרוי תואם ויצא לו בראש גאה מהבית.

שלא בדרך המקרה הלך לו ישי לעבודתו דרך הרחוב הסואן ושלא במקרה בסמיכות לאותו רחוב סואן התקיים לו מרכז מסחרי עתיר חנויות, שכן זהו דרכם של העירוניים לבנות להם מקומות מסחר בצמוד למקומות סואנים, ושלא בדרך המקרה באותו מרכז מסחרי התקיים לו בנק, שאף זה מדרכם של הבנקים להקים להם סניף בנק במקומות סואנים ולמלא סניף זה בשטרות, על מנת לשרת את ההמונים.

צועד לו ישי בראש מורכן. מתעלם מהמבטים סביבו וזיכרונות צצים בכל צעד. דמי הכיס, הכסף משטיפת מכוניות, המשלוחים הקשים והמשפילים של שרל'ה המשוגעת מהקומה למעלה,כיצד אצר לו את כל אלה לכדי קניית החולצה וכרטיס לפסטיבל האהבה בצמח.

האוויר הקר של הכנרת מנשב בשערו של ילד מחוצ'קן וחסר בטחון. מסביב רעש מאסיבי, אלכוהול ורוק'נרול. כולם שתויים, גסים ומשתוללים ורק ישי שוכב לו בצד בתוך שק השינה החדש שקנה. לראשו אוזניות ומאיר אריאל שר לו בתוכם. "ולך תצא מזה עכשיו , לך תצא מזה עכשיו מוצץ גבעול מתחת איזה גשר "...

ופתאום זז לו גבעול ובחורה פראית ומשונה פורצת לה אל השקט של ישי.

דוחקת אותו הפראית הצידה ועטה עליו בחושניות גסה אותה הכיר רק מהסרטים המאוחרים, בהם לא הורשה לצפות.

רק לאחר חמש דקות הסתברה הטעות המצערת והסתבר שלא לשם כיוונה הפראית.

זעקה פילחה את האוויר, אך מבטו התמים של ישי מיד החזיר את השלווה והחיוך לפניה. היא חייכה אליו חיוך מבויש. שמה עליה את חולצתה ובהליכה מהירה השאירה את קורבן תאונת התשוקה שלה מוטל מאחור. ישי אזר את קולו הסדוק וצעק לה חכי, אך מאומה. ישי הרים עוד יותר את קולו וצעק – מה שמך?  לזה ענתה – ריקי  ונעלמה לתוך בלבול הליל.

שנים אחר כך שלח ישי מודעות חיפוש לכל מיני ירחונים, שבועונים, טלטקסט ואפילו פעם עלה לרדיו לתוכניות של יוסי סיאס. שנים אחר כך הגיע ישי לכל פסטיבל ומיקם את השק"ש שלו באותה פינה ובאותה זווית.

אך המקרה דואג להישאר כמקרה. ומה שכבר קורה פעמיים אינו מקרה.

36 מעלות בחוץ וישי עדיין מרגיש את הרוח של אז. האודם האדום והבשרני שהשאירה ריקי בצווארון חולצתו מעביר בו את תחושת הפעם יחידה ששמה את שפתיה על צווארו.

ומתוך כל הזיכרונות, החלומות מכה עצומה ניחתת על גבו.

הגב כואב , שורף. ישי מנסה להסתובב אך מיד מושמים להם אזיקים על ידיו והוא נדחף לעיני ההמון אל ניידת.

סירנה מחרידה את אוזניו. מכשיר הקשר זועק – החשוד לבש תחפושת של שנות ה-60 אנא היזהרו החשוד חמוש וכבר ירה למוות באנשים. ישי רוצה להסביר שזה לא תחפושת. אלה הבגדים שלו. אך פיו אינו נפתח. הקשר ממשיך להעביר צעקות- עוד אמבולנסים!!!! עוד אחד פצוע קשה!!!!

ניידות 112 ו-114 לתגבר את ניידת 117 החשוד אצלם. החשוד מסוכן , אנא לנקוט זהירות.

גבו של ישי כואב והוא משפיל את גופו. נוזל אדמדם יורד מגבו ופוגש לו את שאריות האודם האדמדם שהפיך חיים בחולצה זאת.

מחשבותיו של ישי נעתקות ומאיר אריאל ממשיך לשיר בראשו- "ולך תצא מזה עכשיו , לך תצא מזה עכשיו ..."

ומתוך הייאוש מבחין לו ישי בבדל של חיוך על פניה של השוטרת. מחשבותיו מעורפלות, אך משהו בה מוכר לו.

השוטרת מורידה את כובעה ובחיוך ממזרי אומרת לישי- הגיע הזמן שתתגבר על ריקי!

לא בחורה כמו רינת תפסיד במערכה.