בגדים מוזרים

בגדים מוזרים ואם להיות יותר ספציפיים בגדי היפים מוזרים הייתה התכונה הבולטת שלו אם בכלל חוקי הוא לאפיין דבר כזה כתכונה. אבל כיוון שקשר בין הסיפור לחוק אינו קיים , אז נראה לי שנוכל להרשות לעצמנו לא להיות קטנוניים (אף על פי שזאת אכן קשורה ) .

בגדים מוזרים

לא היה לו צורך לישי בפורים על מנת לעטות על עצמו בגדים בנאליים.

מאז שנהיה הוא שליט לארון הבגדים שלו קיבץ הוא מגוון בגדים , שרק בפיו ובפי אנשים שלא מין הישוב כונו - בגדים.

אך לא אדם כמו ישי ייכנע לבושה. ישי לא נולד עיוור לבושה. שנים של התעמרויות זיקקו בו אט אט את רגש הבושה הבסיסי עד שהפך הוא עיוור לבושה. שנים של התעמרויות מצד בריונים הובילו את היקום לחמול על ישי ולחסר ממנו  את היכולת לזהות את אותם מבטים חודרניים ושיפוטיים אשר עטו עליהם בני האדם במגעם עם אדם או תופעה אשר עוררה בהם אי נוחות.

אדם הקם ובוחר לו לנהוג לו שלא בנוהג הישוב, סיבה עמוקה נמצאת עימו.

אצל בעלת החזה המובלט זהו פיצוי על דימוי גוף נמוך, אצל ליצן המשרד זהו פיצוי על משקל, אצל המנהיג הקולני זהו פיצוי על גובה ואצל בעל האופנוע המושקע אין צורך להסביר.

אז מה גרם לו לישי שיבחר לו בבגדים מוזרים כדבר אשר מבדל אותו מהישוב?

אינני מחובבי הגישה הפרוידיאנית, מעולם לא האמנתי בפרויד  או בווינה או ברעיון המופרך של לקחת עגל לעטוף אותו בפירורים ולכנות אותו בשם הגרוע שניצל וינאי. עגל מוטב לו שיוגש כעגל ולא מוסתר על ידי פירורים שאינם מאותו זן שלו. ואם כך מוטב לו לעגל, כך מוטב לה לכל סיבה ומסובב בעולם להיות מוגשת גלויה ופשוטה על הצלחת ולא עטופה בתסבוכים אימהיים או אבהיים כל שהם.

ואכן ישי הגיש את התשובה "ישר בפנים " – אף.

היו לו לישי אף כל כך מפואר עד כדי כך שהיה ניתן להכין ממנו אפים לאומה בינונית ועוד היה נשאר חומר ליצור את מערות תמנע.

ועם אף כזה מפואר מה הפלא שאתה שמח להעביר את המשקל מפנייך לבגדיך.

אבל , מתחילים אנו מהאמצע והלוא התחלה ראוי לה שתכתב מהתחלה. ועל אף (ללא קשר לאפו של ישי) שסיפור זה אינו בנוי על כללי הראוי ואפילו חי לו בשולי “הראוי “ אף על פי כן מוטב לנו שדבר אחד אכן יחיה לו במסגרת “הראוי “ ועל כך סליחתכם.

התחלה וסוף

חכם סיני אמר כי זוגיות טובה היא זוגיות יחידה. אחד עושה והשני הוא תפאורה.

אני לא מומחה גדול בסינים או בזוגיות, אבל בקטע הזה אני עם הסינים. זוגיות זה מקום צפוף מדי בשביל שניים, בטח כשאחד מהם הוא ישי.

רינת אמנם לא הייתה סינית, אבל חמש דקות של הכרות עם ישי גרמו לה להפנים את החכמה . אם חפצה נפשה בזוגיות עם ישי ,אזי מטוב לה כי תתרגל  לשמש כתפאורה.

אך אנא מכם רבותיי הסירו לכם כל חמלה מאותה בחורה, שאפילו השטן בכבודו ובעצמו היה מחשב את שעותיו ביקום לפי הזמן בו ישנה.

רינת הייתה בחורה חכמה מגדר הרגיל ומגיל קט ידעה היא את מה שיודעת כל אישה ביקום. לפעמים נדרש הפסד  בקרב כדי לנצח במערכה. ומה הם הפסדים בקרבות תמורת ניצחון במערכה,אז היא שתקה ופינתה את הבמה לשחקן יחיד ושימשה כתפאורה מוצלחת.
ויהי ערב ויהי בוקר ובבוקר עת המערכה הגיעה.

בבוקר של יום רגיל שחל לו בשבוע רגיל, הקניטה רינת את ישי על מנהגו לצבור בארון כמויות עצומות של בגדים משונים .ישי התעקש שכל הבגדים כולם הינם בגדי יום יום וכולם בשימוש. רינת ידעה להיטיב ולבחור את פיסת הבד האדום שתצית את הקרב וכמטדור מיומן שלפה לה רינת חולצת  " שנות השישים " ממחשכי הארון חולצה קמוטה ,מעוטרת בסמל פיס, בלויה ובעיקר קטנה.

מתי פעם אחרונה לבשת את הסמרטוט הזה הקטינה רינת?!

עיניו של ישי הבריקו למראה הבד האדום שהונח מולו. לא, הוא לא יודה על האמת.

היום! ענה.ומיד עטה עליו את החולצה,מכנס קורדרוי תואם ויצא לו בראש גאה מהבית.

שלא בדרך המקרה הלך לו ישי לעבודתו דרך הרחוב הסואן ושלא במקרה בסמיכות לאותו רחוב סואן התקיים לו מרכז מסחרי עתיר חנויות, שכן זהו דרכם של העירוניים לבנות להם מקומות מסחר בצמוד למקומות סואנים, ושלא בדרך המקרה באותו מרכז מסחרי התקיים לו בנק, שאף זה מדרכם של הבנקים להקים להם סניף בנק במקומות סואנים ולמלא סניף זה בשטרות, על מנת לשרת את ההמונים.

צועד לו ישי בראש מורכן. מתעלם מהמבטים סביבו וזיכרונות צצים בכל צעד. דמי הכיס, הכסף משטיפת מכוניות, המשלוחים הקשים והמשפילים של שרל'ה המשוגעת מהקומה למעלה,כיצד אצר לו את כל אלה לכדי קניית החולצה וכרטיס לפסטיבל האהבה בצמח.

האוויר הקר של הכנרת מנשב בשערו של ילד מחוצ'קן וחסר בטחון. מסביב רעש מאסיבי, אלכוהול ורוק'נרול. כולם שתויים, גסים ומשתוללים ורק ישי שוכב לו בצד בתוך שק השינה החדש שקנה. לראשו אוזניות ומאיר אריאל שר לו בתוכם. "ולך תצא מזה עכשיו , לך תצא מזה עכשיו מוצץ גבעול מתחת איזה גשר "...

ופתאום זז לו גבעול ובחורה פראית ומשונה פורצת לה אל השקט של ישי.

דוחקת אותו הפראית הצידה ועטה עליו בחושניות גסה אותה הכיר רק מהסרטים המאוחרים, בהם לא הורשה לצפות.

רק לאחר חמש דקות הסתברה הטעות המצערת והסתבר שלא לשם כיוונה הפראית.

זעקה פילחה את האוויר, אך מבטו התמים של ישי מיד החזיר את השלווה והחיוך לפניה. היא חייכה אליו חיוך מבויש. שמה עליה את חולצתה ובהליכה מהירה השאירה את קורבן תאונת התשוקה שלה מוטל מאחור. ישי אזר את קולו הסדוק וצעק לה חכי, אך מאומה. ישי הרים עוד יותר את קולו וצעק – מה שמך?  לזה ענתה – ריקי  ונעלמה לתוך בלבול הליל.

שנים אחר כך שלח ישי מודעות חיפוש לכל מיני ירחונים, שבועונים, טלטקסט ואפילו פעם עלה לרדיו לתוכניות של יוסי סיאס. שנים אחר כך הגיע ישי לכל פסטיבל ומיקם את השק"ש שלו באותה פינה ובאותה זווית.

אך המקרה דואג להישאר כמקרה. ומה שכבר קורה פעמיים אינו מקרה.

36 מעלות בחוץ וישי עדיין מרגיש את הרוח של אז. האודם האדום והבשרני שהשאירה ריקי בצווארון חולצתו מעביר בו את תחושת הפעם יחידה ששמה את שפתיה על צווארו.

ומתוך כל הזיכרונות, החלומות מכה עצומה ניחתת על גבו.

הגב כואב , שורף. ישי מנסה להסתובב אך מיד מושמים להם אזיקים על ידיו והוא נדחף לעיני ההמון אל ניידת.

סירנה מחרידה את אוזניו. מכשיר הקשר זועק – החשוד לבש תחפושת של שנות ה-60 אנא היזהרו החשוד חמוש וכבר ירה למוות באנשים. ישי רוצה להסביר שזה לא תחפושת. אלה הבגדים שלו. אך פיו אינו נפתח. הקשר ממשיך להעביר צעקות- עוד אמבולנסים!!!! עוד אחד פצוע קשה!!!!

ניידות 112 ו-114 לתגבר את ניידת 117 החשוד אצלם. החשוד מסוכן , אנא לנקוט זהירות.

גבו של ישי כואב והוא משפיל את גופו. נוזל אדמדם יורד מגבו ופוגש לו את שאריות האודם האדמדם שהפיך חיים בחולצה זאת.

מחשבותיו של ישי נעתקות ומאיר אריאל ממשיך לשיר בראשו- "ולך תצא מזה עכשיו , לך תצא מזה עכשיו ..."

ומתוך הייאוש מבחין לו ישי בבדל של חיוך על פניה של השוטרת. מחשבותיו מעורפלות, אך משהו בה מוכר לו.

השוטרת מורידה את כובעה ובחיוך ממזרי אומרת לישי- הגיע הזמן שתתגבר על ריקי!

לא בחורה כמו רינת תפסיד במערכה.