בישראל עובדים הרבה שעות. אנחנו בין שיאני השעות בעולם ואפילו עברנו את יפן, אך מסתבר כי למרות שאנו עובדים שעות רבות , פריון העבודה שלנו ביחס לעולם ולOECD נמצא בין המקומות האחרונים בדרוג.
פריון העבודה במילים פשוטות הוא הערך הכספי שמתקבל משעת עבודה ממוצעת.
בלוקסמבורג מקום בו עובדים הרבה פחות שעות מאיתנו עמד הפריון על 80 דולר לעומת 35 דולר בישראל בשנת 2011.
אמנם הנתונים אינם מספיקים כדי לבצע אבחון חד משמעי , שכן פריון עבודה מושפע מגורמים רבים , כמו תחומי התוצר (בטכנולוגיה שעה מניבה יותר ), תשתיות ...., אך עדיין גם אם נציב פער טכנולוגי (שלא אמור להיות) בינינו לבין המדינות האחרות וגם אם נציב פער תשתיות (שגם הוא לא אמור להיות) בינינו לבין המדינות האחרות עדיין לא אמור להיות פער כה גבוה בפריון.
לכן, אין מנוס מלחשוב שאולי יש משהו תרבותי ולא רק תשתיתי בפער האדיר בינינו למדינות ה OECD . פער תרבותי שמתבטא בחרדת הקודש שאנחנו נותנים לזמן שמשולם לנו על ידי המעסיק. פער תרבותי של ביצה ותרנגולת שמתפתח מתרבות מדידה פשטנית, קרי - שעות ולא תפוקה.
ניתוח תפוקה הוא דבר מורכב, הוא מחייב אותנו להיות בתחקור מתמיד , הוא מחייב אותנו לשים בצד כל מיני שיטות אינטואיציה שכולנו כל כך אוהבים , כל מיני יהיה בסדר וכל מיני סמוך עלי . הוא מחייב אותנו לקבוע מדדים אנליטיים , ברורים , כאלה שקשה לטשטש אותם ולעקם אותם במידה ולא עמדנו במשימה.
כנראה שאם הפער הוא כה גדול אולי עלינו קצת ללמוד משהו מכל אותם " יקים " ומרובעים מעבר לים.
אינטואיטיבית (...) הייתי אומרת שיש קשר הדוק בין העובדה ששעות העבודה רבות, לבין פריון העבודה הנמוך. אישית אני משוכנעת שאם יום העבודה היה 6 שעות במקום 9 - היינו מספיקים אותו דבר
השבמחק