27.9
מווארז אנחנו לוקחים נסיעה לילית של שמונה שעות ומגיעים ללימה לפנות בוקר.
בנסיעה הזאת אנחנו נוסעים במחלקת ״ עסקים ״ של האוטובוס. זה אומר בקומה הראשונה שם אתה נהנה ממושבים שכמעט נתפתחים למיטה. המלצה שלי זה להימנע ממחלקת ״ העסקים ״. מסתבר שמוקרן שם סרט ודיילת מחלקת סנדויצים ושתיה. בדרך כלל זה טוב, אבל כשאתה אחרי טראק של יומיים ורק רוצה לישון אז חושך זה עדיפות ראשונה.
בנוסף ישבנו במושבים של ״ הקולים ״ הכי מאחורה. מסתבר שיחד איתנו ישב גם המנוע של האוטובוס וגם המתלים של האוטובוס. אני אגיד את זה הכי פשוט - אתה לא רוצה להיות חבר של מתלים של אוטובוס בפרו ובפרט אוטובוס שנוסע נסיעה כל כך עקלקלה מווארז ללימה.
עם אור ראשון אנחנו מגיעים ללימה ומשם לשדה התעופה להמתין כמה שעות לטיסה שלנו לאיקיטוס שם אמור לחכות לנו מישהו בשדה התעופה ומשם מהר מהר ספיישל לגונגל.
טיסה ראשונה עם חברה פרואנית. המטוס קטן והטיסה מתעכבת על הקרקע בשעה וחצי, אנחנו מתחילים להתגעגע לאוטובוס של הלילה.
לאחר שעה וחצי המטוס ממריא ואין כיס אוויר שהוא לא מדלג עליו. תוך זמן מוקדם מהצפוי המטוס מודיע שהוא נוחת. אנחנו לא כל כך מבינים אם זאת נחיתת אונס או שפעם אחת בחיים נעשה לנו נס ונעשתה לנו קפיצת הדרך. אנחנו בוחרים כמובן באפשרות היותר ראלית - נס.
אנחנו מחפשים את האמזונס , אבל משום מה לא רואים נהר בסביבה. לבסוף קולטים תעלת מיים מסתתרת מאחורי בית. יופי, אפשרות הנס עדיין ראלית.
המטוס נוחת ואנחנו כמו ישראלים טובים ראשונים על קו הזינוק לברוח ממנו.
אנחנו ניגשים לטרמינל לפגוש את נציג הסוכנות ואת המזוודות, אבל שניהם לא שם.
מחכים רבע שעה המסוע מזמן הפסיק לעבוד. אין רמז לנציג סוכנות או למזוודות או לישראלים שראינו איתנו בטיסה. כאן חשדנו!
אנחנו שואלים מישהי איפה אנחנו והתשובה היא - Pucallpa .הלוווו - לא לשם כיוונו. אנחנו מבינים שנס לא קרה פה אלא רק עצירת ביניים. עכשיו נשאר לשכנע אותה להחזיר אותנו למטוס לפני שהוא ממריא. נפלנו על סופר נחמדה - אנחנו בדרכנו חזרה למטוס.
אנחנו מגיעים לאיקיטוס כעבור ארבעים דקות. הפעם המזוודות איתנו. הנציג פה וגם הישראלים לידנו.
אנחנו אחרי טראק של יומיים ואחרי 18 שעות בדרכים. פתאום לרוץ ישר לגונגל לא נשמע רעיון כל כך טוב. אני מנסה לברר מה נפסיד אם לא נכנס היום לגונגל? התשובה לא מספקת ואנחנו בוחרים לאכול ארוחת ערב ולישון את הלילה על מיטה מסודרת באיקיטוס.
28.9
אמצעי התחבורה השולט באיקיטוס הן ריקשות. הכביש עמוס מהן. אנחנו מצטרפים לתחרות הריקשות ועושים את דרכנו לנמל.
ריקשה זה למפונקים.
אנחנו לוקחים משם סירה ושטים על האמזנוס אל הלודג. המיים אמורים להפוך להיות שחורים במובן הטוב של השחור אבל אמורים זה שם המשחק פה.
באזור השעה 11 אנחנו מגיעים לגונגל. מדובר בלודג מסודר לגמרי שאפילו מזכיר צימרים בגליל. רק כשאנחנו יורדים לפרטים ונכנסים לחדר אנחנו מגלים שהגונגל היחידי שכנראה נראה פה זה השרותים ( סליחה על הספוילר )
אנחנו מצפים בכיליון עיניים לפעילויות להמשך ומתבשרים שהפעילות הבאה היא בשעה שלוש וחצי. עד אז מנוחה.
אם עד אז חשדתי שגונגל לא נראה פה כבר ידעתי.
מסתבר שכל מערך הפעילות בנוי על ילד בן 16 שאוחז במילון אוקספורד עבה וצריך ללהטט בין הקבוצות השונות שנמצאות בלודג.
הזמן שלנו די לוחץ אותנו וחבל לבזבז שכן אם נגיע לקוסקו יומיים לפני כיפור כנראה שנאבד את היומיים ואת כיפור, ככה שהגיע הזמן להימלט.
מבחינתי כבר הבנתי את הפואינטה של הגונגל ואפשר כבר להימלט מפה , אבל אורלי צריכה עוד כמה הוכחות. בכל מקרה אנחנו מחליטים שנבדוק מה עלות שינוי טיסה למקרה ויגיעו ההוכחות.
המכשירים הסלולריים לא מתפקדים ואין דרך ליצור קשר עם העולם החיצון למעט בקבוק , אבל גם זה אין בנמצא.
אחרי כמעט יאוש מתגלה נס פח השמן שלנו בדמות טלפון קוי שזרוק בפינה.
אחרי כל מיני תחמנויות אנחנו מצליחים לגנוב גישה לטלפון. מסתבר שלא יהיה שינוי בעלות טיסה במידה ונקדים, עכשיו נשאר רק להביא לאורלי הוכחות שגונגל לתיירים הוא לא גונגל ובטח לא פה.
מסתבר שהוכחות באות מעצמן . הפעילות הבאה שלנו היא לראות קופים. אכן נשמע מאוד גונגלי, אבל כשלצורך הביקור גובים ממך כסף ואתה מגלה כלוב ענק נמצא מאחורייך זה כבר לא נראה הירואי.
עוד כמה שיחות צולעות עם המדריך שלנו והאוקספורד שלו מובילים למסקנה שצריך להימלט.
אנחנו חוזרים לטלפון שלנו שמסתבר שנמצא על קצה תוכנית השיחות שלו ( ולא ניתן לקנות תוכנית נוספת ) ואחרי ניתוקים רבים מצליחים בשניה האחרונה שהטלפון חי להקדים את הטיסה למחרתיים בערב. עכשיו נשאר לארגן סירת מילוט למחרתיים בצהריים ואנחנו מסודרים.
29.9
יום של מריחה בין שלל הפעילויות :
דייג פירנאות שבעיניי זה דבר דוחה לדוג בשביל הכיף ( ולא למזון ) ככה שלא לקחנו חלק
הצגה של שבט שחי בגונגל - התעלה על המבוכה מהפירנאות. לא נעים לראות אנשים משפילים את עצמם כדי לזכות בקצת כסף.
בלילה - עשינו סיבוב מסביב ללודג לראות חרקים מסוכנים. הדבר המסוכן היחידי שהיה שם זה רעש של רוקי בקולי קולות בוקע ממקלט טלויזיה של אחד הלודגים השכנים.
30.9
עוד יום של מריחה. אנחנו מארגנים מרד ומשכנעים את מי שממתין לסירה של הצהריים לבקש להקדים את הסירה.
אנחנו במירוץ מטורף להספיק את הטיסה לקוסקו ומשם חייבים להספיק להגיע לאחת הסוכנויות טיולים.
יום שלישי היום וביום שישי כיפור ככה שאם לא נצליח לתאם משהו למחר אז איבדנו ארבעה ימים.
קוסקו הנה אנחנו מגיעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה